Vayedaber

Simple Havroutah

Souccah

Daf 44b

כָּאן בַּמִּקְדָּשׁ — כָּאן בַּגְּבוּלִין.

Traduction

Here, where Rabbi Yoḥanan said that it is a halakha transmitted to Moses from Sinai, he is referring to the mitzva of the willow branch in the Temple; there, where he said that it was established by the prophets, he was referring to the taking of the willow branch in the outlying areas.

Rachi non traduit

במקדש. הלכה למשה מסיני:

בגבולין. יסוד נביאים:

Tossefoth non traduit

כאן במקדש כאן בגבולין. במקדש הלכה למשה מסיני בגבולין פליגי דר' יוחנן אמר יסוד נביאים ור' יהושע בן לוי אמר מנהג נביאים ופי' בקונט' דנפקא מינה דאי תקנה היא בעיא ברכה ואי מנהגא לא בעיא דליכא למימר וצונו דמנהג בעלמא שהנהיגו העם ואפי' בכלל לא תסור ליתיה וכן אמרי' בסמוך חביט חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים הוא ויש מדקדקין מתוך כך דלא מברכינן אהלל דר''ח שאינו אלא מנהג בעלמא כדמוכח פ' בתרא דתענית (דף כח:
ושם) רב איקלע לבבל חזי דקרו הלל בר''ח סבר לאפסוקינהו שמע דקא מדלגי ואזלי אמר ש''מ מנהג אבותיהם בידיהם והא דקאמר רבי יוחנן התם י''ח יום יחיד גומר את ההלל בהן ובגולה כ''א יום לא משום דליהוי אחריני תקנה שיהו קורין בדילוג אלא יחיד גומר היינו כמו יחיד קורא דאורחיה דהש''ס דמשתעי הכי כי ההיא דתניא פ''ק דברכות (דף ט: ושם) וותיקין היו גומרין אותו עם הנץ החמה ור''ת אומר דאין ראיה מערבה להלל דערבה אינה אלא טלטול וכיון דלאו תקנתא היא אלא מנהגא לא חשיבא למיקבע לה ברכה אבל קריאת ההלל לא גרע מקורא בתורה ודכוותיה אשכחן דמברכין אשני ימים טובים של גליות ואינו אלא מנהג בעלמא כדאיתא פ''ק דביצה (דף ד:) ומיהו אין מזה ראיה דהא טעמא דאין מברכין אערבה למ''ד מנהג נביאים משום דלא אפשר לומר וצונו וב' ימים טובים של גליות אין בהם וצונו אלא קידוש להזכרת היום בתפלה וברכת המזון ואי משום דמברכין אתקיעת שופר בי''ט שני של ר''ה הנהו תקנתא נינהו וחמירי מב' ימים טובים של גליות לענין ביצה קדושה אחת נינהו כדמוכח בפ''ק דביצה (דף ד:) הזהרו במנהג אבותיהם בידיכם ועוד מדקדק ר''ת ממסכת ברכות פרק היה קורא (ברכות דף יד.) דמייתי ראיה דאין מפסיקין בהלל מרב בר שבא דאיקלע לבי דרבינא בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל ולא איפסיק ומשני שאני רב בר שבא דלא חשיב עליה דרבינא ואם אין מברכין עליו מה הפסקה שייך בו ועוד ראיה מההיא עובדא דתענית (דף כח: ושם) מעובדא דרב דאמר סבר לאפסוקינהו דמשמע דמברכי דאי לא מברכי היה לו לידע שהוא מנהג אבותיהם וסתמא לא באמצע הלל איקלע מדקאמר רב איקלע לבבל ולא קאמר איקלע לבי כנישתא וכי תימא אכתי מכיון דמברכי לקרות היה לו לידע דמדלגי ואמאי סבר לאפסוקינהו הא לאו מילתא היא שאפילו כשגומרים את ההלל יכול לברך לקרות את ההלל כמו שמברכין לקרות מגילה ומה שנוהגין עכשיו לברך אהלל לגמור כשגומרין ומברכין לקרות כשמדלגין לסימן בעלמא נוהגין כן ובין בזה ובין בזה יכולין לברך לקרות ולגמור וא''ת הא דנקט י''ח יום שיחיד גומר בהן את ההלל אמאי נקט יחיד דמשמע אבל צבור גומרין אותה אפי' בשאר ימות השנה והא עובדא דרב בצבור הוה ואפ''ה מדלגי ושמא לרבותא נקט יחיד דאפי' יחיד בפני עצמו גומרו ועוד י''ל דאפי' צבור שאין שם כל ישראל יחיד קרי להו משום דאמרינן בערבי פסחים (דף קיז.) נביאים אמרוהו ותיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק על כל צרה וצרה שלא תבא עליהן וכשנגאלין אומרין אותו על גאולתן ולכך נקט יחיד דכי ליכא כל ישראל אין גומרין אותו אלא באלו הימים אבל לגאולת כל ישראל אומרים אותו לעולם והא דתניא התם בתענית יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר כי ליכא כל ישראל קרי ליה יחיד אפי' צבור אם נגאלו מן הצרה והתחילו היו גומרין אותו ור''ח פי' לא יתחיל בברכה: [וע''ע תוס' ערכין יוד. ד''ה י''ח ימים ותוס' ברכות יד. ד''ה ימים ותוס' תענית כח:
ד''ה אמר]:

אָמַר רַבִּי אַמֵּי: עֲרָבָה צְרִיכָה שִׁיעוּר, וְאֵינָהּ נִיטֶּלֶת אֶלָּא בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְאֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּעֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב. כֵּיוָן דְּאָמַר מָר אֵינָהּ נִיטֶּלֶת אֶלָּא בִּפְנֵי עַצְמָהּ, פְּשִׁיטָא דְּאֵין אָדָם יוֹצֵא בָּעֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב!

Traduction

§ Rabbi Ami said: The willow branch taken to fulfill the mitzva requires a certain measure, and it is taken only in and of itself and not with the lulav, and a person does not fulfill his obligation with the willow branch that is bound with the lulav. The Gemara asks: Since the Master said: It is taken only in and of itself, it is obvious that a person does not fulfill his obligation with the willow branch that is bound with the lulav. Why are both statements necessary?

Rachi non traduit

ערבה צריכה שיעור. לקמן מפרש שיעורה:

אינה ניטלת אלא בפני עצמה. אין דבר אחר נאגד עמה דמוכח שהיא מצוה:

Tossefoth non traduit

ואינה ניטלת אלא בפני עצמה. לא שיאסור ליטול הערבה עם הלולב דלא מיירי אלא באגידי בהדי הדדי:

מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא אַגְבְּהַיהּ וַהֲדַר אַגְבְּהַיהּ, אֲבָל אַגְבְּהַיהּ וַהֲדַר אַגְבְּהַיהּ — אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לַן. וְרַב חִסְדָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּעֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב (בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג).

Traduction

The Gemara answers: It is necessary lest you say that this applies only to a case where he did not lift the willow branch bound with the lulav and then lift it again to fulfill the mitzva of the willow branch; however, in a case where he lifted the lulav and then lifted it again, say no, he fulfills his obligation with the willow branch in the lulav. Therefore, he teaches us that even if one takes the four species a second time with the express intent of fulfilling the mitzva of the willow branch, he did not fulfill his obligation, as he must take the willow branch by itself. And Rav Ḥisda said that Rabbi Yitzḥak said: A person fulfills his obligation with the willow branch that is bound with the lulav on the first day of the festival of Sukkot.

Rachi non traduit

אבל היכא דאגבהיה. לשם נטילת לולב והדר אגבהיה לשם ערבה אימא ליפוק בה דאיכא הוכחה טובא:

וְכַמָּה שִׁיעוּרָהּ? אָמַר רַב נַחְמָן: שְׁלֹשָׁה בַּדֵּי עָלִין לַחִין. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אֲפִילּוּ עָלֶה אֶחָד וּבַד אֶחָד. עָלֶה אֶחָד וּבַד אֶחָד סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא אֵימָא: אֲפִילּוּ עָלֶה אֶחָד בְּבַד אֶחָד.

Traduction

Rabbi Ami said that the willow branch requires a certain measure. The Gemara asks: And what is its requisite measure? Rav Naḥman said: It is three branches of moist leaves. And Rav Sheshet said: It is even one leaf and one branch. The Gemara wonders about the statement of Rav Sheshet: Does it enter your mind that one takes a single leaf and a single branch separately? Rather, emend Rav Sheshet’s statement and say: One fulfills his obligation even with one leaf on one branch.

Rachi non traduit

וכמה שיעור'. דאמרן לעיל צריכה שיעור:

שלשה בדי. שיש בכל אחד עלין לחין:

עלה אחד ובד אחד ס''ד. עלה משמע בלא בד ובד בלא עלה ומאי לקיחה בעלה בלא בד הא לא מינכר:

עלה אחד בבד אחד. בד אחד ובו עלה אחד ודיו וכי אמרינן לעיל (סוכה דף לב:) ג' טפחים לגבי לולב הוא דאמרינן שתהא ערבה ארוכה שלשה טפחים אבל ערבה שהיו מקיפין בה בפני עצמה כל דהו סגי והשתא נהגו להביא מורביות ענפים ארוכים ויפים שמנכרא מצוה בעין יפה:

Tossefoth non traduit

שלשה בדי עלין לחין. ששלשה בדין יוצאין מקלח אחד:

אָמַר אַיְיבוּ: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק וְאַיְיתִי הָהוּא גַּבְרָא עֲרָבָה קַמֵּיהּ. שָׁקֵיל, חַבֵּיט חַבֵּיט, וְלָא בָּרֵיךְ. קָסָבַר מִנְהַג נְבִיאִים הוּא. אַיְיבוּ וְחִזְקִיָּה בְּנֵי בְרַתֵּיה דְּרַב אַיְיתוֹ עֲרָבָה לְקַמֵּיהּ דְּרַב, חַבֵּיט חַבֵּיט, וְלָא בָּרֵיךְ. קָא סָבַר מִנְהַג נְבִיאִים הוּא.

Traduction

§ The Gemara relates that Aivu, father of the amora Rav, said: I was standing before Rabbi Elazar bar Tzadok, and a certain man brought a willow branch before him to fulfill the mitzva. He took it and waved it; he waved it and did not recite a blessing. This indicates that he holds that the mitzva of the willow branch is a custom of the prophets and is therefore performed without a blessing. Similarly, the Gemara relates that Aivu and Ḥizkiya, sons of the daughter of Rav, brought a willow branch before Rav to fulfill the mitzva. He waved it; he waved it and did not recite a blessing. This indicates that he, too, holds that it is a custom of the prophets.

Rachi non traduit

אייבו. אבוה דרב:

חביט חביט. לשון ניענוע:

מנהג נביאים היא. בגבולין ולא יסוד נביאים הלכך אינה צריכה ברכה:

אָמַר אַיְיבוּ: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק, אֲתָא לְקַמֵּיהּ הָהוּא גַּבְרָא, אֲמַר לֵיהּ: קִרְיָיתָא אִית לִי, כַּרְמַיָּא אִית לִי, זֵיתַיָּא אִית לִי, וְאָתוּ בְּנֵי קִרְיָיתָא וּמְקַשְׁקְשִׁין בְּכַרְמַיָּא וְאוֹכְלִין בְּזֵיתַיָּא — אֲרִיךְ אוֹ לָא אֲרִיךְ? אֲמַר לֵיהּ: לָא אֲרִיךְ. הֲוָה קָא שָׁבֵיק לֵיהּ וְאָזֵיל. אֲמַר: כְּדוּ הֲוֵיתִי דָּיַיר בְּאַרְעָא הָדָא אַרְבְּעִין שְׁנִין, וְלָא חֲמֵיתִי בַּר אִינָשׁ מְהַלֵּךְ בְּאָרְחָן דְּתָקְנָן כְּדֵין. הָדַר וְאָתֵי וְאָמַר לֵיהּ: מַאי מֶיעְבַּד? אֲמַר לֵיהּ: אַפְקַר זֵיתַיָּא לְחָשׁוֹכַיָּא, וְתֵן פְּרִיטַיָּא לְקַשְׁקוֹשֵׁי כְּרָמִים.

Traduction

Apropos the exchange between Aivu and Rabbi Elazar bar Tzadok, the Gemara cites another halakha that was transmitted in the same manner. Aivu said: I was standing before Rabbi Elazar bar Tzadok, and a certain man came before him and said to him: I have villages, I have olive groves, and I have olives, and the villagers come and hoe the olive groves during the Sabbatical Year and eat from the olive trees. Is it appropriate or inappropriate to allow this to continue? He said to him: It is inappropriate. As the man was leaving him and going on his way, Rabbi Elazar bar Tzadok said: I have already resided in this land for forty years and I have not seen a person walk in a path as straight as this man does. The man came back to Rabbi Elazar bar Tzadok and said to him: What should I do to ameliorate the situation? He said to him: Declare the olives ownerless for the poor, and give perutot coins to hired laborers as payment to hoe the olive groves.

Rachi non traduit

קרייתא אית לי. כפרים ויושביהם:

ומקשקשין בכרמיא. עודרין את הכרמים בשביעית:

ואכלי זיתיא. בשכר חפירת הכרמים ואינן מפקירין לעניים:

אריך או לא אריך. טוב לעשות כן או לא אריך לשון דבר הגון ובעזרא (ד) יש לו דומה וערות מלכא לא אריך לנא למיחזי:

א''ל לא אריך. לפי שאתה פורע פעולתם מפירות שביעי' והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה אבל הקשקוש מותר כדלקמן:

א''ר אלעזר בר צדוק כדו הויתי דאיר. כבר עברו מ' שנה שאני דר בארץ הזאת:

ולא חמיתי בר אינש. לא ראיתי בן אדם:

דמהלך באורחא דתקנן כדין. שמהלך בדרך ישר כאדם זה:

אפקר זיתיא לחשוכיא. לעניים:

והב פריטיא. ותן פרוטות מכיסך לקשקש הכרמים:

וְקַשְׁקוֹשֵׁי מִי שְׁרֵי? וְהָא תַּנְיָא: ''וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ''. ''תִּשְׁמְטֶנָּה'' — מִלְּקַשְׁקֵשׁ, ''וּנְטַשְׁתָּהּ'' — מִלְּסַקֵּל! אָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: תְּרֵי קִשְׁקוּשֵׁי הָווּ. חַד — סַתּוֹמֵי פִּילֵי, וְחַד — אַבְרוֹיֵי אִילָנֵי. אַבְרוֹיֵי אִילָנֵי — אָסוּר, סַתּוֹמֵי פִּילֵי — שְׁרֵי.

Traduction

The Gemara asks: Is hoeing olive groves permitted during the Sabbatical Year? But wasn’t it taught in a baraita that it is written: ''But the seventh year you shall let it rest and lie fallow'' (Exodus 23:11); meaning you shall let it rest from hoeing, and lie fallow from clearing the field of rocks? Apparently, hoeing is prohibited during the Sabbatical Year. Rav Ukva bar Ḥama said: There are two types of hoeing, one whose objective is to seal cracks in the ground and one to enhance the trees’ health. Enhancing the trees’ health is prohibited; sealing cracks is permitted, as it is merely to prevent the trees from dying and not to accelerate their growth.

Rachi non traduit

ומי שרי. קשקוש בשביעית:

מלסקל. להשליך אבנים לחוץ:

סתומי פילי. שהשרשים מגולים וצריך לכסותם שלא ייבש האילן ואוקומי אילני הוא שלא ימות ואינו עושה להשביחן אלא לקיימן שרי:

פילי. בקעים:

וחד אברויי אילני. כמו וברא אותם בחרבותם (יחזקאל כ''ג:מ''ז) לנקוב העפר שעל השרשים ולהזיזו שיהא רך ותיחוח והאילן משביח כך שמעתי לישנא אחרינא להבריא את האילן ולהשביחו:

אָמַר אַיְיבוּ מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק: אַל יְהַלֵּךְ אָדָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת. אָמַר רַב כָּהֲנָא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא לְבֵיתֵיהּ, אֲבָל לְאוּשְׁפִּיזֵיהּ — אַמַּאי דְּנָקֵיט סְמִיךְ.

Traduction

An additional halakha was transmitted in the same manner. Aivu said in the name of Rabbi Elazar bar Tzadok: A person should not walk on Shabbat eves more than a distance of three parasangs [parsaot]. Rather, he should reach the place where he will stay on Shabbat early enough to ensure that he will have meals prepared for Shabbat. Rav Kahana said: We said that restriction only with regard to a case where he is returning to his house. However, if he is going to an inn, he relies on the food that he took with him. As he cannot assume that he will find lodgings with food, he brings food sufficient for his needs. Therefore, it is permitted for him to travel a greater distance.

Rachi non traduit

לא יהלך כו'. אלא ישבות לו בעוד יום גדול ויכין לו סעודת שבת:

אלא לביתיה. שהולך לביתו והם אינם יודעים שיבא היום ואין מכינים לצורכו והוא כועס עליהם:

אבל לאושפיזיה אמאי דנקט סמיך. אינו סמוך על בני הבית ונושא עמו סעודתו ועל מה שבידו נסמך:

וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב כָּהֲנָא: לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא אֲפִילּוּ לְבֵיתֵיהּ. אָמַר רַב כָּהֲנָא: בְּדִידִי הֲוָה עוֹבָדָא, וַאֲפִילּוּ כָּסָא דְהַרְסָנָא לָא אַשְׁכַּחִי.

Traduction

Some say that Rav Kahana said: This restriction that one may not walk a distance of more than three parasangs on Shabbat eves was required even with regard to one traveling to his house, and all the more so with regard to one traveling to an inn, as he cannot assume that he will find food there. Rav Kahana said: There was an incident that happened with me where I traveled a distance to reach my home on Friday and I did not find even small fried fish [deharsena] to eat in the house. One must prepare for Shabbat well in advance of the onset of Shabbat.

Rachi non traduit

אפי' לביתו. דמה שמוצא אם מעט אם רב שלו הוא אעפ''כ לא יהלך וכ''ש לאושפיזיה שלא ימצא כלום:

כסא דהרסנא. סעודה מועטת דגים קטנים מטוגנין בקמח בשומן שלהן:

מִצְוַת לוּלָב כֵּיצַד? תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: סוּדָרִין עַל גַּג הָאִיצְטְבָא. אֲמַר לֵיהּ:

Traduction

§ The mishna continues: How is the mitzva of lulav fulfilled in the Temple when the first day of the Festival occurs on Shabbat? The mishna then explains how the attendants arrange their lulavim on the bench in the Temple. The tanna who recited mishnayot in the study hall taught a version of the mishna before Rav Naḥman: The attendant arranges them on the roof over the bench in the Temple. Rav Naḥman said to him:

Rachi non traduit

על גג האיצטבא. הוה תני תנא קמיה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source